בְּדַרְכִּי לַאֲרוּחַת שִׁשִּׁי

בְּרֶשֶׁת גִּימֶל מִתְנַגְּנִים לֵיל אֶמֶשׁ, פְּגִישָׁה לְאֵין קֵץ, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי לִבְנַת צַוָּאר. אֲנִי נִזְכֶּרֶת -

אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹשָׁב שֶׁלְּיַד הַנֶַּהָג עֲגִילִים צִבְעוֹנִיִּים ושִׂמְלָה אֲרֻכָּה אֶצְבְּעוֹתַיך הָאֲרֻכּוֹת מֻנָּחוֹת עַל בִּרְכַּיִךְ מְבַקֶּשֶׁת מֵאַבָּא שֶׁיַּעֲבִיר לְתַחֲנָה עִם הַשִּׁירִים הַשְּׁקֵטִים שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת.

שְלָשְתֵּנוּ מִצְטוֹפְפוֹת בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמִּיצוּבִּישִי הַיְּרֻקָּה בְּדַרְכֵּנוּ לַאֲרוּחַת שִׁשִּׁי בְּרַעֲנַנָּה - לִי וּשְעָרָה הָאָרֹךְ אֵלָה עִם שְׁנֵי נְזָמִים עַל הָאַף אֲנִי בְּטִי-שֶרְט גְּזוּרָה. עֲדַיִן יְלָדוֹת.

כַּמָּה בָּרוֹת מַזָּל אֲנַחְנוּ - יָמִים אֲרֻכִּים אִתָּךְ עוֹד לְפָנֵינוּ.

(בתמונה : אמא שלנו, פעם מזמן, בבית של סבא וסבתא בירושלים. כנראה ארוחה משפחתית, כנראה מנגנת את השירים השקטים שהיא אוהבת).