מילים שקראתי בלוויה.

25/2/2018

אמא שלי,

זוכרת שכשהייתי בערך בת חמש הייתי נורא חולה, והיו לי סיטוטים ולא הצלחתי להירדם, ואת באת אליי ונכנסת למיטה שלי, וחיבקת וליטפת אותי עד שנרדמתי והרגשתי טוב יותר? תמיד האמנתי שחיבוק אמיתי וחזק יכול לרפא הכל. אני מצטערת שהחיבוקים והאהבה שלי לא הספיקו כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר, אני מקווה שהם עזרו קצת. בימים האחרונים אנחנו מוצפים במכתבים, הודעות, מילים של אנשים שהכירו אותך, שעבדו איתך, שפגשו אותך לרגע. אני קוראת ונדהמת מאיך נגעת והשפעת על כל כך הרבה אנשים שבכלל לא ידעתי על קיומם. ואני מרגישה גאה ומאושרת כל כך שאני זכיתי להיות הבת שלך, להיות קרובה אלייך, לספוג אותך, לשאת בתוכי חלק מהגנים שלך, מההוויה, מהלב שלך. אמרתי לך בכל הזדמנות אפשרית שאת האמא הכי טובה בעולם ואת תמיד אמרת "זה בגלל שאתן הבנות הכי טובות בעולם". אבל לא, אימוש. אנחנו מי שאנחנו בזכותך. בזכות זה שתמיד ידעת בלי לשאול, שתמיד שאלת כדי לדעת, שתמיד עודדת אותנו לגלות בעצמנו את הדרך, שסיפרת לנו סיפורים ושרת לנו שירים, שלא הכרחת אותנו לסדר את החדר, ששמת אותנו לפני הכל. שהיית בית, עיר מקלט, ועוגן להאחז בו כשהעולם בחוץ נהיה מפחיד ומאיים מידי. אני יודעת שאת בטח קצת דואגת לי, ואני רוצה שתדעי, שאני אהיה בסדר. אני אמצא בתוכי את העוצמות והכוחות שתמיד אמרת לי שקיימים בי, כדי להמשיך את דרכי בעולם הזה כשאת לא פה כדי להחזיק לי את היד.

אני אנסה להיות טובה כמוך אימוש, אני ממש מקווה שאצליח.

אני ארגיש אותך , את פרח לב הזהב שהוא את, תמיד עם צלצול פעמוני הרוח שבחלון הגדול, עם אדום החזה שיבקר אותנו על העץ, עם טיפות הגשם הראשון.

(הדף מקומט וקרוע כי שנייה אחרי שהשקעתי את כל הכוחות שלי בלעמוד ולהקריא את המילים הרגשתי שאני נופלת ומתוך אינסטיקט היאחזות מעכתי אותו חזק שיחזיק אותי במקום).