שני שירים.

נדידה

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַלְּבִיאָה הַזּוֹ, מֵהַצִּלּוּם

בַּתַּעֲרוּכָה שֶׁל הִירוֹשִׁי סוּגִימוֹטוֹ.

עוֹמֶדֶת דְּרוּכָה, זְקוּפָה, יְחִידָה.

בְּעֵינֶיהָ הַסָּוָנָה, בְּלֶסֶת מְהֻדֶּקֶת

הִיא פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם, צַיֶּדֶת שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה.

הַשָּׁמַיִם אֲפֹרִים, הַפַּרְוָה שֶׁלָּהּ זְהֻבָּה.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַפַּרְוָה שֶׁלָּהּ זְהֻבָּה

לַמְרוֹת שֶׁהַצִּלּוּם בְּשָׁחֹר-לָבָן. אֲנִי יוֹדַעַת אֶת זֶה

כִּי אֲנִי יוֹדַעַת אֵיזֶה צֶבַע יֵשׁ לְפַרְוָה שֶׁל לְבִיאוֹת.

זֶה מִסּוּג הַדְּבָרִים שֶׁפָּשׁוּט יוֹדְעִים בַּחַיִּים, כְּמוֹ

שֶׁסֻּכָּרִיָּה אֲדֻמָּה תִּהְיֶה בְּטַעַם תּוּת, כְּמוֹ

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בַּמִּזְרָח, כְּמוֹ

שֶׁהַחַגִּים זֹאת תְּקוּפָה קָשָׁה.

מָה שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת זֶה בְּאֵיזֶה גָּוָּן בְּדִיּוּק הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ אוֹ

עַל מָה הִיא מִסְתַּכֶּלֶת, וְגַם: לְאָן נְשָׁמוֹת

מִתְגַּלְגְּלוֹת, אֵיךְ פּוֹעֵל הַמָּנוֹעַ שֶׁל הָרֶכֶב שֶׁלִּי, לְעַשֵּׁן

סִיגַרְיָה, לָמָּה אֲנָשִׁים מֵתִים. עֲדַיִן

אֲנִי לוֹמֶדֶת אֵיךְ לֶאֱהֹב מִבְּלִי לְהִשָּׂרֵף.

סֶנְטְרַל פַּרְק בְּדֵֶצֶמְבֶּר הָאַחֲרוֹן הָיָה אָפֹר וְקַר. חִפַּשְׂתִּי נוֹאָשׁוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת חֹם חִבּוּקָהּ שֶׁל אִמִּי. כְּשֶׁלֹּא מָצָאתִי, אָחַזְתִּי בְּיָדוֹ שֶׁל הַשֶּׁקֶט. פָּסַעְנוּ בִּכְבֵדוּת בְּמַגָּפַי הַחֲדָשִׁים וְנִזְכַּרְתִּי

בַּסֵּפֶר הַהוּא, בִּשְׂדֵה הַשִּׁיפוֹן וּבְבַרְוָזִים.

קִנֵּאתִי בָּהֶם כָּל כָּךְ, בְּאֵיזוֹ טִבְעִיּוּת הֵם יוֹדְעִים בְּדִיּוּק לְאָן לָעוּף

כְּשֶׁהָאֲגַם קָפוּא.

תזכורת לכל באי העולם הזה-

הַחַיִּים שַׁבְרִירִיִּים

אָנָּא אֶהֱבוּ אוֹתָם.

הֱיוּ טוֹבִים אֲלֵיהֶם

הֱיוּ טוֹבִים לְעַצְמְכֶם.

הַגִּידוּ מָה שֶׁעַל לִבְּכֶם,

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בּוֹ הוּא עַל לִבְּכֶם.

וְעוֹד, בְּעַל כָּרְחִי לָמַדְתִּי -

כְּשֶׁהַדְּבָרִים מִתְפָּרְקִים

הֵאָחְזוּ בִּפְעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת.

קִלְפוּ תַּפּוּז

אִכְלוּ אוֹתוֹ

הַשְׁקוּ עֲצִיץ

תְּלוּ כְּבִיסָה בַּשֶּׁמֶשׁ

הַכְנִיסוּ אֲוִיר אֶל קְנֵה הַנְּשִׁימָה

וְאָז

שַׁחְרְרוּ אוֹתוֹ

בַּעֲדִינוּת.

*שתי התמונות המופלאות הן של הצלם George Digalakis.