אמא שלי אהבה מאוד את ציפור אָדֹם החזה. אני זוכרת אותה יושבת על הכורסא שליד החלון הגדול בבית שלנו, ומסתכלת אל עץ האלון שבחוץ בציפייה. כשאָדֹם החזה היה מגיע לרגע, מתיישב על הענף ומביט בה, היא הייתה פורצת בקולות התרגשות ושמחה של ילדה, עיניה נוצצות מאושר, ולבה שר.
היומן הזה הוא אליה ובשבילה.
קצת עליי
נועה לארה מאיר, ילידת 1990.
נולדתי בקליפורניה, גדלתי בקרית טבעון, וכיום חיה על הציר שבין ירושלים
לתל אביב.
במשך למעלה מעשור הייתי אמנית קרקס ופרפורמנס - התמחיתי באקרובטיקה
אווירית, לימדתי שיעורים וסדנאות, והופעתי במסגרות שונות בארץ ובעולם.
בשנים האחרונות, לאחר מותה של אמי שהפך לי את העולם מהיסוד ובעקבות
דחיפה בלתי נמנעת מהקורונה, התגלגלתי לתחומים חדשים; כיום עוסקת
בכתיבה, הנחיית קבוצות ועריכת תוכן בנושאי שפה ותרבות.
שיריי פורסמו במספר כתבי עת ותערוכות, ביניהם מאזניים, הקומה השישית
ומשיב הרוח.
ספר השירה הראשון שלי, את כנראה נמצאת כאן, יצא לאור בהוצאת לוקוס, 2022.