אני יודעת שזאת כותרת קצת מפחידה וקשה לעיכול, ולא בדיוק הדבר הראשון שבא לכם לראות כשאתם משוטטים לכם בפייסבוק. ואני יודעת שאם אני הייתי נתקלת במשפט הזה לפני שנה, כנראה שגם בי הוא היה מעורר תחושה לא נוחה, ואולי הייתי מעבירה אותו מהר, או קוראת בחצי עין. אבל אני פגשתי את המוות הזה מקרוב לפני תשעה וחצי חודשים, ואני לא יכולה להמשיך את החיים שלי כאילו הוא לא קיים.
אז, חלקכם יודעים שאמא שלי נפטרה בפברואר האחרון. זה קרה לאחר חמש וחצי שנים בהם היא חיה המשיכה לחיות חיים מלאים וטובים, לימדה באוניברסיטה, פרסמה מאמרים, יצאה לטיולים בטבע, עשתה יוגה ואפילו רצה קצת, והייתה איתנו בכל ליבה ורוחה תוך כדי שהיא עוברת סרטן גרורתי וטיפולים כימותרפיים שאני לא יודעת מי מהם היה יותר אגרסיבי. בחודשים מאז לכתה אני מתמודדת עם סקאלה של רגשות וקושי וכאב רחבה יותר מכל מה שדמיינתי שאפשר להרגיש, עם חוסר אונים משווע מול העולם הזה שפשוט ממשיך אחרי שהעולם שלי התפרק, ועם קושי לתפקד חלק מהזמן (יש ימים כאלה וימים כאלה). לא קל להיות במקום הזה של להודות שאני בקושי עצום ושאני צריכה עזרה ותמיכה, אבל הנה אני עושה את זה. בתוך ההתמודדות הזו, גיליתי שהדבר שהכי עוזר לי זה לדבר ולהיות עם אנשים שחוו אובדן של מישהו קרוב, שיודעים איך זה מרגיש לחיות עם חור בבטן. עוזר לי לדבר על זה, לפרק את זה, לשמוע סיפורים של אנשים אחרים ולספר להם את שלי. אני מחפשת עוד מזה. היה לי איזשהו רעיון לייצר מפגשים של אנשים בשנות ה20-30 לחייהם, שמתמודדים/התמודדו עם אבל ומוות ואובדן ומרגישים צורך במרחב מאפשר. משהו שהוא לא כמו קבוצת תמיכה מתנ"סית כזאת, אלא קהילה צעירה תומכת ומחבקת. כזאת שאפשר להמציא As we go. אני יודעת שיש כוח עצום בשותפות, בהזדהות, גם אם הכאב והאבל של כל אחד הוא שונה בתכלית.
אז בגדול, אני מחפשת להגיע לאנשים שחוו מוות של אדם קרוב ורוצים/צריכים לדבר על זה. אני מחפשת לשתף במה שעובר עליי. אני מחפשת להקשיב. אני מחפשת לספר סיפורים על אמא שלי ולהנכיח את האדם המופלא שהיא הייתה. אני מחפשת לשבת בחדר עם אנשים ולדעת שאני לא היחידה שעוברת את הכאב הזה, שאני לא לבד. אני מחפשת לבכות. אני מחפשת לצחוק. אני מחפשת לשמוע סיפורים על אנשים אחרים שהלכו מהעולם הזה, ושחיים בלב של מי שיושב לידי. אני מחפשת להסתכל ביחד על תמונות. אני מחפשת לקרוא ספרים ולראות סרטים ולשמוע הרצאות על מוות ואובדן וגעגוע שאין לו סוף. אני מחפשת לשתף ושישתפו אותי בשירים ואומנות שמנחמת לפעמים. מחפשת לשמוע מאנשים על דרכים שעוזרות להתמודד ולספר על אלה שאני מגלה. אני מחפשת למצוא יחד צורות ופורמטים לתעל את כל הדבר הזה למקומות יצירתיים. אני מחפשת שותפים ללכת לאכול במסעדות מפנקות ולקנות מה שבא לי ולא להתחשבן כי וואלה אמא שלי מתה וכוסאמק העולם הזה, ומגיע לי הכל. מחפשת להשתכר בטירוף ולצרוח ולרקוד. אני מחפשת לא לפחד לדבר על מוות וסוף החיים, ובו זמנית לדבר על מיליון דברים אחרים.
יצרתי קשר עם ארגון מדהים שנמצא בארה"ב ונקרא The Dinner Party שלשמחתי גיליתי שהוציאו לפועל בדיוק את הרעיון הזה שהתבשל לי בראש. מה שהם עושים הוא ליצור קבוצות של אנשים צעירים בערים שונות בעולם שחוו אובדן משמעותי ונפגשים פעם בכמה זמן בפורמטים שונים (ארוחות ערב, בראנצ'ים, האפי אוורס, ועוד מלא) .ליצור שיח פתוח וחשוף בנוגע לחוויית הזאת של אבל. לחלוק סיפורים, לדבר על חוויות וזכרונות, על קשיים ומאבקים ועל נקודות האור. ליצור קהילה מבינה ומחבקת ומאפשרת, מקום בטוח, שמבינה את הצורך לדבר על זה אבל גם מכבדת שתיקה. הם מעוניינים לעזור לי לפתוח קהילה כזאת בארץ, ולתת לי כלים והנחיות ליצירתה.
אז מה בעצם אני צריכה מכם? שתשתפו. שתרגישו בנוח להפיץ את הפוסט הזה ואת המידע, גם בצורה כוללנית וגם פרטית. אתם לא יודעים מי מהחברים שלכם בפייסבוק אולי במקרה ממש צריך מרחב כזה. תספרו לחברים שאתם יודעים שאיבדו מישהו וזה יכול לגעת בהם. תעזרו לי לייצר את הקהילה הזאת שאני צריכה ומחפשת, להגיע לאנשים שצריכים את זה גם, ולתת מקום לדבר הזה שאף אחד לא ממש מכין אותך אליו או מדבר עליו, אבל הוא חלק מהחיים של כולנו.
מי שזה מעניין אותו, מוזמן להיכנס לקישור שצירפתי, לקרוא, לעיין. יש שם המון מידע שימושי ונעים ומחזק בנוגע להתמודדות עם אבל ואובדן, גם שבשביל מי שעובר את זה וגם בשביל האנשים הקרובים למישהו שעובר את זה.
אם במקרה המרחב הזה הוא משהו שאתם רוצים וצריכים, אתם יכולים להכנס דרך הקישור ל Join A table. יש שם עוד קצת מידע לגבי הצטרפות לקבוצה. כדי שאוכל לפתוח את הקבוצה דרכם, אני צריכה שאנשים יירשמו מהלינק כדי שיראו שיש צורך בפתיחה של קבוצה בתל-אביב.
ואם יש לכם שאלות אתם מוזמנים בחום ואהבה לכתוב לי בפרטי.
נועה
http://thedinnerparty.org/
תגובות